וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כׇּל־הָאָ֘רֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כׇּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלאֹ־נוֹתַ֨ר כׇּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(שמות י טו)
וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כׇּל־הָאָ֘רֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כׇּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלאֹ־נוֹתַ֨ר כׇּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(שמות י טו)
דיני מכת מדינה
במס' בבא מציעא (פ"ט מ"ו) איתא "המקבל שדה מחבירו (לעבוד בהשדה, וישלם לבעל השדה סך קצוב של פירות), ואכלה חגב או נשדפה (ולא הוציא פירות כראוי), אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו (-יכול המקבל לנכות מתשלומיו לבעל השדה). אם אינו מכת מדינה אינו מנכה לו מן חכורו (-צריךהמקבל לשלם כל מה שהסכים לשלם לו)". וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' שכ"ב סעי' א'. וכיוצ"ב פסק המחבר בסי' שכ"א סעי' א' וז"ל החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין (-שדה שצריך למעיין), ויבש מעין בית השלחין, ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי, אינו מנכה לו מחכירו. ואם מכת מדינה הוא כגון שיבש הנהר, מנכה לו מחכירו עכ"ל. נמצא שאם לא אירע מכת מדינה חייב החוכר לשלם לבעל השדה כל מה שהסכים מתחילה. אמנם לעומת זה בסי' ש"י סעי' ב' כתב המחבר שהשוכר בהמה, ומתה הבהמה בחצי הדרך, אינו נותן לו רק שכר על חצי הדרך שהלך, ואינו צריך לשלם לו השאר אפי' אם לא אירע מכת מדינה. וצ"ע למה במקבל וחוכר שדה הנ"ל אינו יכול לנכות אם לא שאירע מכת המדינה. מתי יכול לנכות מהתשלומין, ג' שיטות בזה
א] שיטת המהר"ם פדווא:
(בשו"ת סי' ל"ט והובא ברמ"א סי' שכ"א) אם אירע אונס ורוצה השוכר לחזור מהשכירות לגמרי, יכול לחזור בו. אבל אם אינו רוצה לחזור מהשכירות רק רוצה לנכות מהתשלומין, אינו יכול לנכות מדמי השכירות. אך באופן שאין ביכלתו לחזור (כגון שהאונס אירע בסוף זמן השכירות), אז אם אירע אונס פרטי אינו יכול לנכות כלום, משא"כ באונס ע"י מכת מדינה יש לו זכות לנכות. ולכן בחוכר שדה הנ"ל שאינו יכול לחזור משום שכבר כלתה השנה, אז יכול לנכות באונס שע"י מכת מדינה, משא"כ אם לא אירע מכת מדינה אינו יכול לנכות כלל. ולא קשה משוכר בהמה הנ"ל ששם חוזר מהשכירות לגמרי, שלחזור מהשכירות יכולים אפי' באונס פרטי.
ב] שיטת הרמ"א:
בסי' שכ"א סעי' א', שיש נפק"מ יסודי בין אונס פרטי לאונס מכת מדינה. שאם אירע אונס פרטי באמצע השכירות אז יש זכות להשוכר לחזור מהשכירות, אבל אין לו זכות לנכות מהתשלומין. משא"כ באונס שע"י מכת מדינה אין להשוכר זכות לחזור, ויש לו רק זכות לנכות מהתשלומין לפי מה שהפסיד. ולכן במקבל וחוכר שדה הנ"ל שאינו חוזר מהשכירות, יכול לנכות רק באירע מכת מדינה, משא"כ בשוכר בהמה הנ"ל שיכול לחזור, איירי באונס פרטי וחוזר מהשכירות.
ג] שיטת הנתיבות:
בסי' שכ"א ס"ק א', ביסוד הדברים ס"ל כהרמ"א שבאונס פרטי שייך רק דין חזרה ואינו יכול לנכות, ובמכת מדינה שייך דין ניכוי ולא דין חזרה. אמנם מוסיף עוד חילוק, שבאופן ששייך דין חזרה צריך המכה להיות בגוף החפץ ששכר, ולא בדבר צדדי אחר. משא"כ באופן ששייך דין ניכוי, יכול לנכות גם אם המכה אינו בגוף החפץ ששכר. ולכן בשוכר בהמה ומת, שהוא מכה בגוף הדבר ששכר, יכול לחזור. אבל בחוכר שדה ואכלה חגב, שלא אירע המכה בגוף השדה ששכר, רק בהפירות שהם רק תוצאה מהשכירות, וכן ביבש המעיין, שאין המעיין גוף הדבר ששכר, אז הדין שרק כשיש דין ניכוי והיינו במכת מדינה, יכול לנכות. משא"כ כשלא אירע מכת מדינה ושייך רק דין חזרה, גם לחזור אינו יכול מאחר שלא אירע המכה בגוף הדבר ששכר. ומוסיף הנתיבות שלפי"ז אם אמר לו "חכור לי בית השלחין", שאז נכלל גם המעיין בכלל השכירות, לפי שבית השלחין פירושו שדה שיש עמו מעיין, אז אם יבש המעיין באונס פרטי, יכול לחזור, ואם אירע ע"י מכת מדינה, יכול לנכות.
נפק"מ לדינא
והנפק"מ בין הג' שיטות יהי', באירע מכת מדינה, והשוכר רוצה לקיים השכירות ולנכות מהתשלומין. המהר"ם פדווא ס"ל שבכל מקום שהשוכר יכול לחזור ולא חזר, אינו יכול עוד לנכות. ואם לא היה ביכלתו לחזור, אז אם אירע האונס ע"י מכת מדינה יכול לנכות. אמנם הרמ"א והנתיבות ס"ל שבמכת המדינה אין השוכר יכול לחזור כלל, וצריך השוכר לקיים השכירות, ויכול רק לנכות מהתשלומין. אמנם להלןיבואר שדין זה שיכול לנכות, להרמ"א הוא רק בשכירות קרקע, משא"כ בשכירות מטלטלין ואירע מכת מדינה, אינו יכול לא לחזור ולא לנכות.
מה הדין בשכר מטלטלין, ונשבר במכת מדינה
אם שכר מטלטלין ואירע מכת מדינה, פליגו אי יכול השוכר לחזור או לנכות. הרמ"א בדרכי משה סי' שכ"א ס"ל שהשוכר חייב לשלם כל השכירות. לחזור אינו יכול כשיטתו הנ"ל שלא שייך חזרה במכת מדינה, וגם לנכות אינו יכול לפי שס"ל שדין ניכוי הוא רק בשכירות קרקע. ומקורו הוא מתשובת מהר"ם מרוטנבורק (מובא במרדכי פ' האומנין) במי ששכר מלמד ללמוד עם בנו, וגזר המושל שם על הלימוד, שהוה מכת מדינה, ואעפ"כ פסק המהר"ם שכל ההפסד הוא על הבעל הבית, ואינו יכול לנכות מהמלמד כלום.הרי לנו דאם אינו קרקע אינו מנכה כלום. אמנם שאר הפוסקים פליגו על הרמ"א בזה, וס"ל שגם במטלטלין אם אירע מכת מדינה יכול לנכות. (וביארו דברי המהר"ם הנ"ל שלא יהי' קשה לשיטתם. עי' בש"ך סי' שכ"א סק"א, ובנתיבות סי' של"ד סק"א, ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' קס"א(.
תבנא לדינא
המהר"ם פדווא ס"ל שבכל אונס יכול השוכר לחזור על להבא, ובמכת מדינה יש לו עוד זכות שבמקום שאין ביכלתו לחזור יכול לנכות על לעבר. הרמ"א והנתיבות ס"ל שבמכת מדינה יכול רק לנכות, ובאונס פרטי יכול רק לחזור. אך להרמ"א במכת מדינה יכול לנכות רק בשכירות קרקע, ובשכירות מטלטלין ואירע מכת מדינה אינו יכול לא לחזור ולא לנכות. משא"כ באונס פרטי יכול לחזור אפי' במטלטלין. נמצא לפי' הרמ"א שמכת מדינה חמור יותר מאונס פרטי. והנתיבות ס"ל שאונס פרטי חמור יותר, שבאונס פרטי אינו יכול לחזור רק באירע אונס בגוף הדבר, ואם האונס אינו בגוף הדבר אינו יכול לא לחזור ולא לנכות. משא"כ אם אירע האונס ע"י מכת מדינה יכול לנכות גם אם לא אירע האונס בגוף הדבר ששכר.
פסקי דינים להלכה
א] שכר קאר ליום, ובאמצע היום נפל שלג גדול בעיר ולא היה יכול להשתשמש בהקאר. להמהר"ם פדווא יכול לחזור מהשכירות מכאן ולהבא, ומשלם רק על מה שהשתמש עד עכשיו. משא"כ להנתיבות אין יכול לחזור אבל יכול לנכות, והיינו שאינו חוזר מהשכירות, רק בסוף היום עושה שומא כמה שעות הי' יכול להשתמש, וכמה שוה, ומשלם כפי אותה השומא, [והגם שאין האונס בגוף החפץ, מ"מ בשלג הוי מכת מדינה וס"ל שיכולים לנכות גם בכה"ג]. אמנם להרמ"א צריך לשלם כל דמי השכירות. מאחר שבשכירות מטלטלין אין יכול לנכות בכל אופן, וגם לחזור אי אפשר במכת מדינה.
ב] שכר בית לשבוע ובאמצע השבוע נפסק העלעקטריק בכל העיר והשוכר רוצה להמשיך לדור בהבית ולנכות מדמי השכירות. והמשכיר אומר להשוכר שאם אינו רוצה לשלם כל דמי השכירות אז יש לו לצאת מהבית. לשיטת המהר"ם פדווא הדין עם המשכיר. אע"פ שאירע האונס ע"י מכת מדינה, מ"מ מאחר שביכולתו של השוכר לחזור, ס"ל שבכל אופן שיכול לחזור אינו יכול לקיים השכירות ולנכות. משא"כ להרמ"א ולהנתיבות הדין עם השוכר. מאחר שהוא מכת מדינה בשכירות קרקע, ויכול לנכות ולא לחזור. (ובאמת גם אם לא היה מכת העיר, יכול השוכר לחזור מהשכירות, מאחר שנחשב כמום בהשכירות, אבל לישאר שם ולנכות אינו יכול(.
ג] שכר בית לשבת, וכשנכנס השבת נפסק העלעקטריק בכל העיר וממשיך השוכר לדור בהדירה למשך כל יום השבת, ואחר השבת רוצה לנכות מדמי השכירות. להרמ"א ולהנתיבות פשוט שיכול לנכות, ואפי' לשיטת המהר"ם פדווא יכול לנכות מהשכירות, מאחר שא"א לחזור בעצם יום השבת, וס"ל במכת מדינה שאם לא הי' יכול לחזור יכול לנכות.__