פי' רש''י את שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי עכ''ל

אם יעקב קנה מלבן מה שהתנה

בפרשתנו מבואר, שהתנה יעקב אבינו עם לבן שיתן לו בשכרו הנקודים וטלואים בעזים, והשחומים בכשבים, ממה שיולדו מכאן ולהבא. והקשו המפרשים האיך חל ההתחייבות, הא קי"ל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כמבואר בשו"ע (סי' ר”ט סעיף ד’) "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו', תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני, או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון לך, לא אמר כלום, אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת, לא קנה כלום. ויכול לחזור בו אפילו אחר שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם". מבואר, שאם הקנה אדם לחבירו מה שתלד בהמה זו, המקבל אינו קונה כלום אפילו אחר שכבר בא לעולם. וא"כ האיך הועיל מה שהתנה יעקב עם לבן.

ומצינו על קושיא זו כמה מהלכים.

לפני מתן תורה היו יכולים לקנות דבר שלא בא לעולם

א) בתשובת הריב"ש (סי' שכ"ח) מיישב קושי' השואל האיך קנה יעקב הבכורה מעשו, הא הוה דבר שלא בא לעולם שהרי הזכותים של הבכורה עדיין לא היו שייכים אז. ותי' הריב"ש שאין להקשות ממה שהי' לפני הדיבור, שקודם מתן תורה היה שייך לקנות דשלב"ל. וכעין זה כתב ג"כ היד רמה בבבא בתרא (קכ"ו: ד"ה ואי קשיא לך) דניתנה תורה ונתחדשה הלכה שאין קונים דבר שלא בא לעולם. א"כ לא קשה כלום, שפרשתנו ג"כ הי' לפני הדיבור, ואז עדיין לא חל הדין שאינם יכולים לקנות דבר שלא בא לעולם.

התנה שיקנה הפרה לעובריהם 

ב) בשו"ע (שם) כתב המחבר וז''ל ואם מכר האילן לפירותיו, או פרה ושפחה לעובריהם, קנה מיד, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו עכ"ל. ופירוש בסמ"ע (סקט"ו) וז"ל דכיון דהאילן הוא בעין, חל עליו הקנין לצורך פירותיו שיוציאו ממנו עכ"ל. פי' מאחר שהאילן הוא בעולם, יכולים למכור זכות באותו אילן לפירותיו, ע"י שמוכר לו כעת חלק האילן שיוציא הפירות, ובשעה שהפירות יצמחו, מיד יהי' של הקונה, כיון ששייך לו זכות בהאילן גופא לפירותיו. וה"ה במקנה פרה או שה לוולדות, שיכול אדם להקנות חלק בגופו של הפרה לוולדים. ולפי"ז מיישב התרומת הדשן (סי' ק"ל) כיצד הועיל התנאי של יעקב עם לבן, שהתנה עם לבן שיתן לו הפרה להוולדים שיוולדו ממנו.

קונים דבר שלא בא לעולם בשכר פעולה

ג) בקצות החושן (סי' של"ב סק"ו) מיישב הקו' על פי מה שכתב הרמ''א (סי' של"ב סעיף ד') שאם בעה"ב הבטיח לפועל ליתן לו חפץ בשכרו, אינו מחויב לשלם לו אותו חפץ דוקא,  כיון שהפועל לא משך החפץ לא נקנה לו מעולם, אך הדמים מה ששוה החפץ צריך ליתן לו, כיון שנתחייב לשלם לו שיווי החפץ בשכר פעולתו, והתחייבות זו מועיל אפילו בלי קנין. וכ' הקצות החושן שלפי''ז ה''ה אם הבטיח לפועל ליתן לו פירות דקל כשיגמור הפרי, אע''פ שיכול הבעה"ב לחזור מליתן גוף הפרי מ"מ מחויב לשלם להפועל הדמים כפי מה ששוה הפרי בעת שנגמר הפרי ובא לעולם. והקצות מוסיף עוד, שאפילו אם הפועל גמר הפעולה קודם שנגמר הפרי, אעפ''כ צריך ליתן להפועל הפירי בעצמו או כסף כפי שיווי הפירי בעת גמרו. ולפי''ז י"ל שמשום זה הועיל מה שהתנה יעקב עם לבן, מאחר שהי' בשכר פעולתו, ומועיל תנאי בעה"ב עם הפועל כמה יהי' שכר הפעולה, אפילו אם תלה השכר בדבר שעדיין לא בא לעולם.

[ואף שבנתיבות (שם סק"ו) פליג על חידוש הקצות וס"ל שאם גמר הפעולה קודם שנגמר הפירי אינו צריך לשלם לו רק מה ששוה הפירי כפי שעת גמר הפעולה (ולא כפי שיווי הפרי בעת גמרו). מכל מקום הועיל תנאי יעקב, כיון שגמר פעולתו אחר שכבר נולדו העזים והכשבים.]

אם יעקב הי' יכול לקנות הוולדים ע"י תפיסה 

הנה בשו"ע (סי' ר"ט סעי' ד') מבואר שאע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ"מ אם באו לעולם קודם שחזר המוכר, וקדם הלוקח ותפס הפירות אין מוציאין מידו. וכתב הסמ''ע שאין זה מכח ספק, אלא שכן הדין. לפי"ז לכאורה הרווחנו עוד ישוב כיצד הועיל תנאי יעקב, כיון שיעקב תפס הוולדים כשנולדו.

אמנם כד נעיין בטעמא שמועיל תפיסה בדשלבל"ע, לכאורה יסתר זה. שבטעם דין זה אי מועיל תפיסה בדשלבל"ע מצינו ב' שיטות. שיטת רש''י (ב"מ סו: ד"ה לא מפקינן) שאם תפס מועיל מטעם שכיון שראה המוכר התפיסה ושתק, הוי מחילה בטעות, וקי"ל שמחילה בטעות הוי מחילה. שיטת התוס' (שם ד"ה התם) שקנה משום שאמרינן שהמוכר הסכים להקנות לו הדבר עכשיו כיון שרוצה ליקי בהימניתי' ולכן אמרינן שרוצה המוכר שהלוקח יקנה הדבר בתפיסתו.

בפרשתנו לא שייכי כל הטעמים

ולפי''ז לשיטת התוס' י''ל שהתפיסה לא הי' מועיל כאן שהרי לבן היה אבי הרמאים ולא הי' שייך גבי' ליקי בהמניתי', אמנם לפי שיטת רש''י לכאו' י"ל שקנה יעקב ע"י תפיסה, אבל אעפ"כ יש לדחות לפי מה שכ' האור החיים הק' (בראשית ל"א ז') שלבן חזר בין העיבור ללידה, וא"כ לא הי' שייך כאן התפיסה לכו"ע. כיון שהתפיסה נעשה אחר חזרת המוכר. ואנו אין לנו אלא מה שתירצו הראשונים.