בריש קידושין (ב' ע"א) שנינו במשנה, האשה נקנית בג' דרכים בכסף שטר וביאה. ובגמ' ילפינן שאשה נקנית בכסף מג"ש קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני. וקיחה נקרא קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם, אי נמי שדות בכסף יקנו. נמצא שקנין כסף באשה נלמד משדה עפרון.
ובדף כ"ו במשנה תנא, נכסים שיש להם אחריות נקנה בכסף ושטר וחזקה. ובגמ' בכסף מנלן, אמר חזקי' אמר קרא שדות בכסף יקנו.
אם הכסף צריך להיות חלק מהפרעון, או מועיל גם בנתן כסף לשם קנין לחוד
המחבר (סי' ק"צ) כתב שקנין כסף הוא גם אם הוא נותן רק שוה פרוטה, ונלמד מאשה, כדקי"ל שאשה נקנית גם בשוה פרוטה. שיטת הסמ"ע- וכ' ע"ז הסמ"ע ששוה פרוטה שכתב המחבר שמועיל, היינו דוקא בנותן הפרוטה בתורת תשלום על המקח.והיינו כשהשוה פרוטה עולה לכל שיווי המקח, או אפי' על מקח ששוה יותר מפרוטה באופן שנותן לו הפרוטה בתורת תשלום על המקח, ועל התשלומין הנשאר אינו מקפיד כעת, או שהנשאר זוקף עליו במלוה, והיינו שעל השאר יהא חייב לו בתורת הלואה. אבל אם נותן כסף הפרוטה לצורך קנין לחוד, דהיינו שנותן השוה פרוטה רק כדי שישתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, לא מהני, שכל הדין שמועיל פרוטה נלמד מאשה, וקנין כסף באשה נלמד משדה עפרון, והכסף בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה. ולכן א"א לקנות בנותן כסף בתורת קנין לחוד. וכ"כ באבנ"מ (סי' כ"ט סק"ב).
שיטת הט"ז, הב"ח והנתיבות- אבל הט"ז שם חולק וסובר שאף אם נותן הפרוטה רק כדי לקנות הקרקע ולא בעד שום פרעון, אפי' אם המקח שוה יותר ולא זקף שאר התשלומין במלוה, נקנה הקרקע ללוקח. ופליג אהסמ"ע. וראייתו שהרי פשוט שקנין כסף באשה מועיל בתורת קנין לחוד ולא בתורת שיווי מקח, שהרי אשה שוה יותר משוה פרוטה, אלא ע"כ דמועיל שוה פרוטה לשם קנין לחוד.
וגם הנתיבות (סי' ק"צ סק"א) פליג אשיטת הסמ"ע, וס"ל שמועיל לקנות בשו"פ לשם קנין לחוד, לפי שקנין כסף נלמד מקרא ד"שדות בכסף יקנו" ולא משדה עפרון, וכמבו' בתוס' קידושין דף כ"ו (ד"ה אמר קרא) שקנין כסף בישראל אין ללמוד משדה עפרון, לפי שיש לומר שדוקא בנכרי קונה בקנין כסף כיון שכל קנינו בכסף, ומזה הטעם איצטריך הגמ' לילף קנין כסף מהפסוק של שדות בכסף יקנו. ומקשה על הסמ"ע שכ' שקנין כסף של קרקע נלמד משדה עפרון, ולכן מצריך שיהא בשיווי המקח, שהרי קנין כסף בישראל נלמד משדות בכסף יקנו ולא משדה עפרון. ולכן מסיק הנתיבות שסגי ליתן שוה פרוטה רק לשם קנין.
וגם הב"ח כתב שקנין כסף נלמוד משדות בכסף יקנו, דמלישנא דקרא משמע שאין זה לשם פרעון רק לשם קנין, וא"כ מועיל שוה פרוטה גם לשם קנין לחוד.
נפק"מ למעשה
א) הנתיבות (שם) כ' נפק"מ באם נותן לוקח דמי מקח ע"מ להחזיר, להסמ"ע לא קנה דהא אין זה חלק משיווי השדה כיון שהמוכר צריך להחזירו, אבל להט"ז וסייעתו קנה. אמנם החי' הרי"ם (סי' ק"צ) והדברי יחזקאל (סי' ל"ט) כתבו שאפי' להסמ"ע בכה"ג קנה שהרי תנאי מילתא אחריתא הוא, ובאמת נותן הכסף בעד השיווי, והחיוב להחזירו אינו נובע מחסרון הקנין.
ב) החי' הרי"ם (שם) כ' עוד נפק"מ באם רוצה ליתן קרקע במתנה והמקבל נותן לו פרוטה כדי לקנות המתנה בקנין כסף, להסמ"ע לא הוי קנין שאין זה שיווי המתנה, משא"כ להט"ז וסייעתו קנה. אמנם האמרי בינה (קונטרס הקנינים סי' א) חולק וכתב שבכה"ג גם להסמ"ע קנה, לפי שהנותן מתנה מקנה לו הקרקע בעד הפרוטה ונחשב כאילו כל הקרקע אינו שוה לו רק פרוטה, ונמצא שנתן לו הכסף בתורת שיווי, (וכעי"ז כ' הנתיבות בדין אדם חשוב). אמנם החי' הרי"ם כ' ע"ז שא"כ אין זה נקרא מתנה רק מכר, [ונפק"מ כגון גבי בר מצרא וכדו' שאינם במתנה רק במכירה].
מחלוקת זו הוא מחלוקת ראשונים
ולשיטתו מדייק החי' הרי"ם (שם), מהא דלא הזכיר הרמב"ם קנין כסף בהלכות מתנה רק קנין שטר וחזקה, ש"מ שהרמב"ם ס"ל כהסמ"ע שבמתנה לא שייך קנין כסף כנ"ל, אלא ע"כ שקנין כסף מועיל רק בנותן בתורת שיווי המקח. וכ"כ הדברי יחזקאל (שם) ואבן האזל (פ"א הל' מכירה ה"ד).
(וע"ע באבן האזל דמחל' זו של הסמ"ע והט"ז הוא מחל' רש"י ותוס' במס' ב"מ מ"ח ע"ב, שרש"י סובר כהסמ"ע ותוס' סובר כהט"ז).
ולענין הלכה
רוב פוסקים מביאים הן דעת הסמ"ע והן דעת הט"ז, ולא מכריעים. וא"כ המוחזק יכול לטעון קים לי.