ויירא משה פי' רש"י ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין [פי' מלשינים] אמר מעתה שמא אינה ראויין להגאל עכ"ל
האיסור למסור
בשו"ע חו"מ סי' שפ"ח סעי' ט' כתב המחבר וז"ל אסור למסור ישראל ביד גוים, בין בגופו בין בממונו. ואפילו היה רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גוים, בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא עכ"ל.
ומבואר שאין חילוק בין מוסר גוף ישראל או ממונו. והביאור כתב בסמ"ע (סי' שפ"ח סקכ"ט) וז"ל דמוסר אף דאינו מזיק בידים גרע ממזיק וילפינן לה בגמרא מדכתיב בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר. מה תוא [-שור] זה כשנפל למכמר [-רשת] אין מרחמין עליו, כן ממונם של ישראל כיון שנפל ליד עכו"ם אין מרחמין עליו, ומעלילין עליו עלילות כל כך עד שהרבה פעמים יבוא ע"י לידי סכנות נפשות, משום הכי יש להמוסר דין רודף עכ"ל.
מה מותר לעשות עם מסור
שם בסעי' י' כתב המחבר "מותר להרוג המוסר בכל מקום אפי' בזמן הזה". ומוסיף המחבר "ומותר להרגו קודם שמוסר אלא כשאמר הרינו מוסר פלוני [כשניכר שיעשה כן (ש"ך)] בגופו או בממונו אפי' ממון קל, התיר עצמו למיתה. ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור. אם העז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו, מצוה להרגו, וכל הקודם להרגו זכה". ומוכח מדברי המחבר שמותר להרגו בכל אופן. אמנם ברמ"א כתב עליו וז"ל וי"א דאין להרוג המסור אם אפשר להינצל ממנו באחד מאיבריו, אבל אם אפשר להציל באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו אסור להרגו עכ"ל.
מתי מותר להרגו בידים
שם סעי' י"א כתב המחבר וז"ל עשה המוסר אשר זמם ומסר, אסור להרגו אלא אם כן הוחזק למסור, שהרי זה יהרג שמא ימסור אחרים עכ"ל.
וכתב הש"ך ע"ז, שמוכח מדברי המחבר, שגם במוחזק אחר שכבר מסר, מותר להורגו בידים. אמנם בסעי' ט"ו כתב המחבר וז"ל מי שמוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד עכו"ם, מבקשים עצה ותחבולה לה לבערו מהעולם עכ"ל. והרמ"א כתב ע"ז וז"ל על ידי גרמא, אע"פ שאסור להורגו בידים עכ"ל. ומבאר הסמ"ע (סקל"ה) שהרמ"א ס"ל שאחר שכבר מסר, הגם שמוחזק למסור ומותר להרגו, מ"מ מותר להרגו רק ע"י גרמא ולא בידים. והיינו שמורידין אותו לבור ושם ימות מעצמו, או שעולה בעלי' ומסלקין הסולם שיפול מאיליו וכיו"ב. ומביא הסמ"ע שכ"כ בשו"ת הרא"ש. והש"ך (שם סקס"ו) כתב ג"כ כן בדעת הרמ"א, אבל מבאר שהמחבר חולק ע"ז, וכמש"כ בהדי' בסעי' י"א, שבמוחזק למסור, מותר להרגו בידים אפילו אחר שכבר מסר. [ומש"כ המחבר בסעי' ט"ו שמבקשים עצה ותחבולה, אינו ר"ל שהורגים אותו בגרמא, רק ר"ל שמבקשים עצה לבערו גם בידים]. והש"ך תמה על הרמ"א אמאי לא כתב דינו בלשון י"א.
תבנא לדינא, קודם המסירה לכ"ע מותר להרוג בידים. וברמ"א מביא י"א שאם יכולים להזיקו יעשו כן. אבל אחר שכבר מסר אסור לעשות לו מאומה. רק אם הוחזק למסור, אז מותר להרגו, ולמחבר מותר להרוג אותו בידים. משא"כ להרמ"א מותר רק ע"י גרמא.
אימתי נקרא מוחזק
מדברי השו"ע הנ"ל משמע שרק אחר שמסר ג' פעמים נקרא מוחזק. וכ"כ הש"ך (בסקנ"ז), אמנם הסמ"ע (סקל"ה) כתב שאפי' אחר ב' פעמים נקרא מוחזק. וגם הגרעק"א מביא בשם התשב"ץ שאחר ב' פעמים נקרא מוחזק.
באיזה אופנים יש היתר למסור
א] ברמ"א סי' שפ"ח סעי' ט' כתב וז"ל אבל אם מסרו מותר למסרו דהרי יוכל להרגו בדין במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו עכ"ל.
ב] בשו"ע סי' שפ"ח סעי' י"ב כתב וז"ל כל המוסר הציבור ומצערן, מותר למוסרו ביד גוים, להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו עכ"ל. והש"ך מקשה ע"ז שהלא גם אם מסר יחיד מותר למסרו מכ"ש שמותר להורגו וכנ"ל. ומתרץ הש"ך שהמחבר כאן איירי בכה"ג שכבר עשה כאשר זמם ומסר, שאז הדין שאם מסר יחיד אסור למסרו, כמו שאסור להרוג אותו, משא"כ במסר ציבור, מותר למסרו להכותו ולאסרו אפילו אחר שכבר מסר.
ג] ברמ"א שם כ' וז"ל מי שעוסק בזיופים במקום שהמלכים מקפידים וכדו', ויש לחוש שיזיק רבים, מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח יכולין למסרו לומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד עכ"ל.
ד] בסמ"ע ובש"ך מוסיפים ע"ז, שמי שרגיל להכות אחרים, מותר למסרו להציל שלא יכה עוד.
ה] בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' קמ"ח) מוסיף שמהנ"ל יכולים ללמוד שאם אחד מנהג רכב באופן שמסכן אחרים. אם התרוהו שיפסיק מלנהוג כן, והלה אינו מציית, וממשיך במעשיו, מותר למסור אותו להרשיות כדי שיענישוהו, ויפסיק מלסכן אחרים.
בזמנינו
מי שמוסר ממון חבירו בזמנינו, במקום שיש מלכות מתוקנים ואין יכולים להרוג בעלילה. יש לעיין אם שייך כל חומר האיסור, והאם יש עליו כל דיני מסור הנ"ל. ועיין בפתחי חושן (נזיקין פ"ד סק"א) שמסיק שאם יענישו הנמסר במאסר, שייך כל החומר של מסירה מאחר שבתפיסה יש בו פיקוח נפש. אבל אם יענישו רק בממון, פליגו האחרונים אם שייך כל חומר דין מסור. הבית יצחק (יו"ד סי' מ"ט סקי"ב) כתב שמאחר שאין חשש סכנת נפש אין זה בכלל חומר האיסור של מסירות. אמנם החלקת יעקב (חו"מ סי' ה') ס"ל שיש לו דין רודף. ומסיק הפ"ח שיש לעיין שנקרא מסור בכל אופן. אפילו במוסר ממון, באופן שע"י החקירות ודרישות יכול לבוא עי"ז כמה פעמים לסכנות נפשות, מאחר שאין מניחים האדם עד שיודה. עיי"ש.
ביאור לשון מסור
מקשים העולם למה נקרא מסור, הא הו"ל להקרא מוסר, שמוסר אחרים להמלכות. ונפלא התי' שמביא התוי"ט (נדרים פ"י מ"ג) בשם המהר"ל וז"ל ואני שמעתי בדרשה מפי רבינו מהר"ר ליווא ז"ל שאמר בשם מסור, לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים. אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר. עכ"ל.