שאלה:
לכבוד מערכת משפטים,
שמי יעקב חיים ראזענבערג, על ידי מסחרי יש לי כמות מרובה של נקודות- פוינט"ס (points) שעמהם אפשר לקנות כרטיסי נסיעה (airline tickets). באסרו חג שבועות העעל"ט התקשר אלי חבירי יוסף שמעון ברוין שרצונו לקנות ממני סך גדול מהפוינט"ס, ומכרתי לו הפוינט"ס בסכום כסף שנתן לי, ומסרתי לו הקאו"ד של החשבון (account password).
עם הפוינט"ס קנה יוסף שמעון כרטיס נסיעה למדינת פוילן, ליום כ"א אדר הבעל"ט יודה"ל של הרה"ק ר"א מליזענסק זי"ע, שזמן הנסיעה היא בערך 9 חדשים אחר זמן קנית הכרטיס. אחרי שעברו כמה חדשים נתוודע להחברה (credit card company) שנשתמשו עם הפוינט"ס נגד הוראתם, שלפי הוראתם אסור למכור פוינט"ס לאנשים אחרים, ובשבוע שעבר סגר החברה החשבון שלי, וכל הפוינט"ס ניטלו ממני, ובתוך זה נתבטל גם הכרטיס הנ"ל שקנה יוסף שמעון על שמו עם הפוינט"ס שלי.
ועכשיו תובע ממני יוסף שמעון שאני חייב להחזיר לו המעות שנתן לי בעד הפוינט"ס, כיון שאינו יכול להשתמש עם הכרטיס, וטוען ששילם המעות רק בתנאי שיוכל להשתמש עם הכרטיס לנסוע, אבל כעת שאינו יכול לנסוע, לא קיבל ממני כלום. אמנם מצד שני אני טוען שא"א לחזור מהמקח אחר הקנין, ובשעה שקבלתי המעות מכרתי לו הפוינט"ס, וכבר אז נגמר הקנין, ומה שאירע אח"כ עם הכרטיס אינו נוגע לי כלום,
ורצוננו לדעת מה הוא הדרך הנכון על פי דעת תורתינו הק':
ייש"כ גדול, יעקב חיים ראזענבערג
תשובה:
הדין עם המוכר ואינו צריך להחזיר המעות1, אבל לא מדין קנין, רק מדין הוציא מעות בשבילו:
בירור הדין:
א] בעובדא דידן לא נקנו הפוינט"ס להלוקח בתורת קנין, אבל עכ"ז חייב לשלם להמוכר כיון דהמוכר הוציא מעות בשבילו:
הנה יש לעיין איזה קנין הי' כאן, שהרי באופן רגיל מכירת פוינט"ס אינם נעשים באופן של מקח וממכר. רק הלוקח משלם מעות להמוכר, והמוכר קונה כרטיס על שם הלוקח. והפוינט”ס בעצמם אינם נקנים כלל להלוקח2. והא דמחיוב לשלם אינו מדין מקח וממכר, רק מכח מה שהמוכר הוציא מעותיו ע"פ בקשת והנאת הלוקח (עי' בזה לקמן אות ב').
אבל מלשון השאלה נראה שבנידון דידן אכן רצו המוכר והלוקח לעשותו בתורת מקח וממכר. והלוקח נתן מעות והמוכר מסר לו הקאו"ד. ואם היו עושים קנין המועיל, היה בודאי הדין עם המוכר שא"צ להחזיר לו מעותיו, אף שלמעשה נעשה אונס, והלוקח אינו יכול להשתמש עם הכרטיס שלקח, וכמ"ש לקמן באות ג'.
אבל לכאו' נראה שאעפ"כ לא היה כאן קנין המועיל. שהלא קנין כסף אינו מועיל על פוינט"ס כיון שאין גופן ממון. וכמו שנפסק בשו"ע חו"מ סי' ס"ו סעי' א "אותיות אינן נקנין אלא בכתיבה ומסירה"3. וגם אין לומר שהי' כאן קנין סיטומתא דמבואר בחו"מ ס' ר"א שכל דבר שנהגו התגרים לקנות בו, קונים בו. וקנין זה נקרא קנין סיטומתא. חדא דיש אומרים4 דאין קנין סיטומתא מועיל בדבר שאין גופן ממון. ועוד, שאף אם נאמר שקנין סיטומתא מועיל אף בדבר שאין גופו ממון5, הלא אין דרך התגרים כהיום כלל לגמור הקנין ע"י מסירת קאו"ד, וקנין סיטומתא אינו רק אם זהו הדרך שנהגו התגרים לגמור בו הקנין, וא"כ נראה שבנידון דידן בכל אופן לא נקנו הפוינט"ס להלוקח בדרך מכירה. אבל אף שהפוינט"ס לא נקנו בתורת קנין, עכ"ז כיון שהלוקח השתמש והוציא אותן לצרכו, חייב לשלם להמוכר, וכמו שיתבאר באות ב'.
ב] המבקש מחבירו שיוציא הוצאת בשבילו, כגון המבקש מחבירו שיקנה לו איזה דבר והוא ישלם לו, וכן עשה, אין המשלח יכול לחזור בו, וצריך לשלם לו. ונחשב כאילו השליח הלוה מעותיו להמשלח.
בשו"ע חו"מ סי' קפ"ב סעי' א ברמ"א מבואר, שהאומר לחבירו שיקנה לו איזה דבר, והוא ישלם לו, וכן עשה חבירו וקנה הדבר, אין המשלח יכול עוד לחזור. ונתחייב לשלם להשליח כמה שהוציא בשבילו. "ואף אם נאנס הדבר תחת יד השליח ומעולם לא בא החפץ ליד המשלח" עכ"ז חייב המשלח לשלם להשליח מה שהוציא בשביל החפץ. וכמ"ש הנתיבות בסי' קפ"ז (ס"ק ה בשם הריטב"א). ומבואר באחרונים6 שנחשב כאילו השליח הלוה מעותיו להמשלח. וא"כ ה"ה בנידון דידן, אף שהפוינט"ס לא נקנו בתורת קנין להלוקח, עכ"ז כיון דהשתמש עמו והוציא אותו כדי לקנות בו כרטיס, נתחייב לשלם להמוכר דמיו. ואף שנאנס אח"כ ואינו יכול להשתמש עם הכרטיס, א"י לחזור עוד וחייב לשלם:
ג] אף שיש אומדנא דמוכח דהלוקח לא קנה הכרטיס רק כדי להשתמש ולנסוע בו, עכ"ז כיון שאינו יכול להחזירו להמוכר, אינו יכול לחזור בו וצריך לשלם דמיו:
יש כלל גדול בדין ביטול מקח ע"י אומדנא, ומקור הדברים בתוס' כתובות (מז: בד"ה שלא כתב לה), עמ"ש במתני' שם (נד:)7 דמי שפסק עם כלתו שיתן לה תוספות כתובה, ומת קודם הנשואין, אין האשה גובית התוספות כתובה. משום דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. וע"ז הוקשו בתוס' שם וז"ל, "א"כ כל אדם הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה, אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה. וי"ל דהתם אנן סהדי שבאותו ספק הי' רוצה ליכנס" וכו' ע"כ. ובנתיבות סי' ר"ל (ס"ק א) האריך בביאור דבריהם. ומסיק שם בנתיבות וז"ל "דדוקא כשאין הפסד לכשנגדו בתנאי ההוא, כגון בכתובה שכשימות תחזור היא ותעשה פנויה כבראשונה, ואין קפידא לארוסה בתנאי זה. משא"כ בלוקח פרה ומתה שאין מחזיר לו מאומה, ודאי דאיכא קפידא למוכר, לא אמרינן אומדנא. דודאי המוכר לא יתרצה בזה" ע"כ.
ביאור הדברים, שהלוקח פרה מחבירו ומתה, אינו יכול לומר אדעתא דהכי לא לקחתי, משום שהלוקח אינו יכול להטיל תנאי במקח בלי רשותו של המוכר, והמוכר יכול לומר לו לא נתרציתי למכור פרתי בתנאי זה, וכיון שהמקח נעשה בסתמא והלוקח לא פירוש כלום, א"כ נשאר המקח בלי תנאי, והלוקח אינו יכול לחזור בו. אבל באופן שאין שום הפסד להמוכר במה שהלוקח חוזר בו, כגון מי שלקח בית מחבירו בעיר אחרת ומשום איזה סיבה אינו יכול לנסוע לעיר ההוא, ואין שום הפסד להמוכר במה שהלוקח חוזר בו, אז אמרינן שבודאי היה המוכר נתרצה בתנאו של הלוקח. וכיון שיש אומדנא שהלוקח לא רצה בהמקח רק בתנאי הזה, נחשב כאילו לקח המקח בתנאי, ויכול לבטל המקח.
וא"כ עכ"פ בנידו"ד שיש בזה הפסד להמוכר, שהלא הלוקח אינו יכול להחזיר לו הפוינט"ס, אין הלוקח יכול לומר אדעתא דהכי לא לקחתי, וחייב לשלם דמיו, וכ"ש בנידו"ד שהמוכר מוחזק במעות אי"צ להחזירו:
1 יש להדגיש שכל הנידון הוא רק באופן שהמוכר לא פשע במה שנתוודע להעירליי"ן. אבל אם פשע המוכר ישתנה הדין
2 ואופן של מו"מ היינו שהפוינט"ס נקנים להלוקח, והלוקח משתמש בהם כרצונו
3 אבל מכח מה שאין מטלטלין נקנין בכסף היה אפשר לדון כאן, כיון שאין כאן החשש שמא יאמר לו נשרפו חטיך ואכ"מ.
4 נתיבות שם ס"ק א.
5 בפת"ח הל' הלואה ואבידה פ"י אות יט הביא כמה חולקים על הנתיבות, וסוברים שקנין סיטומתא מועיל אף לאותיות.
6 עי' בזה בקצה"ח סי' קפ"ג ס"ק ד' ובנתיבות סי' ק"ץ ס"ק ג'
7 שיטת ראב"ע, וכן קי"ל (אהע"ז סי' נ"ה סעי' ו').