שאלה:
לכבוד מערכת גליון הנפלא משפטים. זה זמן מה שהתחלתי ללמוד כיצד להנהיג קא"ר. וכנהוג במדינתינו, השלב הראשון למי שלומד לנהג קא"ר הוא שצריכים לקבל אישור מיוחד מהמדינה (learner permit). ולמי שיש לו אישור זה עדיין אין לו רשות לנהג קא"ר בעצמו, כי עדיין אין לו הרשיון הרגיל (drivers license), והאישור מועיל לו רק כדי לנהג קא"ר בליווי אדם נוסף שיש לו הרשיון הרגיל.
אחרי שקיבלתי האישור הלכתי לחבירי ר' יעקב פישער וביקשתי ממנו שישאיל לי הקא"ר שלו, ואמרתי לו בהדיא שאין לי רשות לנהג הקא"ר בלי ליווי אדם נוסף שיש לו הרשיון הרגיל, ובדעתי לבקש מחבר אחר שיועיל למלאות בקשתי לנסוע עמי. השיב לי ר' יעקב שהוא מוכן להשאיל לי הקא"ר אבל רצונו שהוא בעצמו יסע עמי, ואיני צריך לבקש מאחר, והסכמתי מיד. אמנם מיד בהתחלת הנסיעה לא הסכלתי על הדרך ופגעתי באילן בצד הרחוב, וכמובן שהקא"ר ניזק.
והאמת אגיד כי הי' כאן פשיעה מצידי, וזאת הוא באמת טענת חבירי ר' יעקב שאני מחיוב לשלם לו כל הנזק. אמנם מצד שני למדתי בחורש"י פר' משפטים, ובב"מ פרק השואל, כי יש דין פטור של שמירה בבעלים, ובנידו"ד הלא ר' יעקב עשה לי טובה בעצמו, כי ישב בצידי לטובתי, ולדעתי פטור אני מלשלם. והסכמנו ביחד לפנות אליכם עיני המשפט, להאיר לנו הדרך, מה הדין.
ייש"כ גדול, משה כ"ץ
תשובה:
א] אם כוונת יעקב במה שאמר לו למשה שיסע עמו, היתה לטובת עצמו, וכגון שחשש שיזיק לו הקא"ר אם יסע בלעדו או משום סיבה אחר, ולכן בא ליסע עמו, אז חייב משה לשלם לו דמי הזיקו:
ב] אבל אם כוונת יעקב היתה רק לטובת משה, ומשום דמטעם המדינה אין להנהיג קא"ר בלי רשיון רגיל, אז יש לדון בזה טובא. וראוי לפשר בזה:
בירור הדין:
א] השואל חפץ מחבירו, האחריות של החפץ עליו, וחייב לשלם לחבירו אף אם יאנס הדבר תחת ידו:
הנה בלי לירד לגופא דעובדא, אי הי' כאן היזק בידים או לא, נראה במשקל ראשון שיש למשה דין שואל, וחייב על כל האונסין, וכמו שנפסק בשו"ע חו"מ סי' ש”מ (ס''א) השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו וכו' חייב. אמנם בנידו"ד אין הדברים פשוטים כ"כ וכמו שיתבאר:
ב] סתם שואל חייב באונסין, אבל שואל שהיו הבעלים עמו במלאכתו בתחילת השאלה אינו חייב אפי' על פשיעה. ודין זה נקרא שאלה בבעלים. אבל זהו דוקא כשכוונת המשאיל היתה לטובת השואל. משא"כ כשכוונתו היתה לצורך עצמו לא נקרא שאלה בבעלים:
בשו"ע חו"מ סי' שמ"ו (ס"א) "השואל, והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפי' נגנב או נאבד בפשיעה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם". עוד נפסק בשו"ע שם (ס"ד) "השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשאוי, והלך עמה לסעדה ולהטעינה, הוי שאלה בבעלים אע"פ שמעצמו נשאל לו". וי"ל שה"ה בנידון דידן שיעקב ישב לו בצידו של משה לטובתו של משה, הו"ל בעליו עמו ופטור אפי' בפשיעה.
אבל שם (ס"ד) ברמ"א כתב יסוד גדול בדין שאלה בבעלים. וז"ל המחבר שם "ואם לא הלך אלא לראות שלא יוסיף המשאוי, אין זה שאלה בבעלים". ומוסיף הרמ"א שם "וכן אם תפס לו השטעגר"ב, הוי לתקנת בהמתו ולא מיקרי שאלה בבעלים". הרי מבואר ברמ"א (ומקורו במרדכי בביאור דברי הגמ') שאפילו בגוונא שהשואל נהנה במה שהמשאיל תפס לו השטעגר"ב, עכ"ז כיון שכוונת המשאיל היתה לצורך בהמתו (וכמ"ש בסמ"ע שם (ס"ק ו) שאם יעלה בלא תפיסה יכאיב לה), אין זה נקרא שאלה בבעלים (ובפת"ח הל' פקדון ושאלה פ"ו הערה יד מבואר שאזלינן בזה בתר עיקר הכוונה).
וא"כ ה"ה בנידון דידן, אם כוונת יעקב היתה בעיקר לצורך עצמו, א"כ אין למשה דין שואל בבעלים וחייב גם באונסין1.
אבל כאמור, אם כוונת יעקב היתה לטובת משה, אז יש למשה דין שואל בבעלים ואין לחייבו מדין שואל. ופטור אפילו אי נעשה ההיזק ע"י פשיעה, שקי"ל פשיעה בבעלים פטור. אבל בנידו"ד שנתהווה ההיזק ע"י שבידים הסיע הרכב לצד האילן, הרי זה מזיק בידים ממש, ואדם מועד לעולם אפילו בשוגג. וא"כ יש לנו לדון אי חייב משה מדין מזיק:
ג] חידושו של המשנה למלך בדין מזיק שלא בכוונה שהיו בעלים עמו:
המשנה למלך (פכ"א מהל' אישות הל' ט) חידש לן חידוש גדול. וקאי שם על פלוגת' הרמב"ם והראב"ד בטעם הדבר שאשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכתה פטורה. הרמב"ם כתב שהיא פטורה מתקנ"ח משום שלום בית, והראב"ד שם השיג שמן הדין נמי פטורה מדין פשיעה בבעלים, שהבעל נשכר לה בכל שעה. ובמגיד משנה שם ביאר דעת הרמב"ם במה שאינו פוטר מטעם פשיעה בבעלים, דס"ל שאין הבעל שכור לה אלא בשעה שמתעסק בצרכיה. מבואר שאם הבעל יתעסק אז בצרכיה, אז גם הרמב"ם מודה שפטורה מדין שמירה בבעלים. וע"ז הוקשה במשל"מ שם, שהרי האשה ששברה כלים יש לה לכאו' דין מזיק, ומזיק אין לו פטור של בעלים עמו. ותי' שודאי שיש חילוק בין פושע למזיק לענין שמירה בבעלים, מיהו זהו דוקא במתכוין להזיק, אבל האשה ששברה שלא נתכוונה להזיק, דין פושע דנין אותה ע"כ. נמצא לדבריו שמזיק בלי כוונה יהי' לו דין פושע שפטור באופן שהבעלים עמו. וא"כ בנידו"ד, על הצד שהי' בעליו עמו, פטור משה מהזיקות שהזיק בלי כוונה מיוחדת להזיק. ועי' פ"ת סי' קע"ו ס"ק יג בשם הבית מאיר (אעה"ז סי' פ) שאפשר שהמוחזק יכול לומר קים לי כהמל"מ:
ד] לפי שיטת המחנה אפרים בדעת הראב"ד הנ"ל, דין זה תלוי בפלוגתת הריב"א ותוס' בדין מזיק ברשות:
המחנ"א (הל' שומרים סי' ל"ט) פירוש דברי הראב"ד הנ"ל לפמ"ש בתוס' רבינו פרץ (ב"ק כז. ד"ה ואמר רבה) בשם הריב"א, שאומן שקלקל והיזק החפץ, אין לחייבו מדין מזיק. וז"ל (בתוס' ר"פ שם) דהרי עליו מוטל להתעסק בדבר, ולכך לא מחייב רק בפשיעה עכ"ל. ולפי"ז ביאר המחנ"א שי' הראב"ד, שאשה ששברה כלים בשעה שמתעסקת בצרכי הבית, לא מחייבה מדין אדם המזיק, שכיון שמתעסקת ברשות, שעלי' מוטל צרכי הבית, אין לחייבה מדין מזיק.
ומשמע במחנ"א (הל' נזקי ממון סי' ה) שהבין בשיטת הריב"א דלאו דוקא אומן שמתעסק לטובת הבעלים או ע"פ בקשת הבעלים2, שכתב בזה"ל אשר נראה מזה דכל שעושה ברשות, אף דבעלמא ראוי לחייבו משום מזיק, כה"ג אין ראוי לחייבו אם לא היכא דפשע עכ"ל.
נמצא דיש לנו עוד סניף לפטור משה אפילו בהזיק בידים, בכה"ג שהי' בבעלים שאין עליו דין שואל. מטעם שהנהיג הקא"ר ברשות, ולהמחנ"א אין לו דין מזיק כיון שעשה ברשות. אמנם לפי המחנ"א דברי הראב"ד תלוי בפלוגתא. שהתוספות (ב"ק כז: בד"ה ושמואל) חולקים על הריב"א הנ"ל, וסוברין דלא שנא בין מזיק שמתעסק ברשות, לסתם אדם המזיק3.
תבנא לדינא. אם יעקב בא לטובת משה, יש לו הדין שמירה בבעלים. והגם שהזיק בידים, יש מקום לפטרו לשי' הראב"ד. או מטעם שמזיק בלא כונה פטור בבעלים, או מטעם שמזיק ברשות פטור. אבל כיון שתלוי בפלוגתא בודאי ראוי לפשר:
1 עכ"פ באופן שההיזק נעשה ע"י מעשה השואל, שכן נראה בלשון השאלה, ובדרך זה התיחסנו בהתשובה. אבל אם ההיזק נתהווה על ידי שאחר הזיק ברכב שלו, אז יהי' הדין תלוי בפלוגת' הפוסקים בהגדרת דין מתה מחמת מלאכה, ששואל פטור
2 מלשלם. דלהרמ"ה מובא בטור סעי' ש"מ פטור, ולהש"ך שם ס"ק חייב.
3 עי' שטמ"ק שם בשם ר"י בשם הריב"א ואכ"מ.
4 ובאמת גם לפי הריב"א אין לפטרו. משום שי"א (חזו"א ב"ק ס' יא ס"ק כא) שאם פשע בפשיעה גמורה חייב מדין מזיק.