שאלה:
לכבוד המערכת משפטים. הנני עוסק לפרנסתי כרופא. באיזה מן הימים הייתי צריך לקנות איזה תרופה (medication) יקרה שהמחיר שלו בניו יארק הוא $14,500. ומאחר שבניו ד'זערסי יכולים לקנותו במחיר של $8,000, שזהו פחות הרבה מהמחיר שעולה בניו יארק, התקשרתי לחבירי דר. ראזענשטיין שעובד כרופא בניו ד'זערסי לקנותו בשבילי במקום עבודתו, וחבירי הסכים שיקנהו בשבילי. כעבור כמה ימים התקשר אלי חבירי לבשרנו שאכן קיים בקשתי, ורצונו לדעת מתי אקבלו מידו. אמרתי לו שאינו צריך להביאו אצלי, רק שיניח החפץ בחצר שעל יד ביתו, ובדרכי לביהמ"ד כשאעבור על יד ביתו אקחנו משם. אבל לדבאוני כשהגעתי לביתו לא ראיתי' שם. אחר שבדקנו על המצלם (security camera) נתברר שאכן הניח התרופה בחצירו, אבל נגנב משם.
ושאלתי לכבוד המערכת, היות שעדיין לא שילמתי להשליח המעות שהוציא מכיסו על התרופה, רצוני לדעת אם אני מחויב לשלם לו, כיון שלמעשה לא הגיע החפץ בידי, ומזלו של השליח גרם שנגנב.
לוי אייזיקפעלד
תשובה:
הגם שלא קיבל לוי החפץ מעולם, מ"מ חייב לוי לשלם לשליחו כל המעות שהוציא בשבילו:
בירור הדין:
א] האומר לחבירו שיקנה לו איזה דבר, וקנאו חבירו בשליחותו, נקנה הדבר להמשלח אפילו אם לא הגיע החפץ לידו, ואחר שקנאו השליח אי אפשר עוד להמשלח לחזור רק מחויב לשלם להשליח:
בשו"ע חו"מ ברמ"א (סי' קפ"ב סעי' א') מבואר, שהאומר לחבירו שיקנה לו איזה דבר, והוא ישלם לו, וכן עשה חבירו וקנה הדבר, אין המשלח יכול עוד לחזור, ונתחייב לשלם להשליח מה שהוציא בשבילו. והיינו שאם אחד ביקש מחבירו להוציא מעות מכיסו לקנות חפץ, אז מיד כשהוציא השליח המעות מכיסו נקנה החפץ להמשלח, שהרי הוא כאילו השליח הלוה המעות להמשלח, וכאילו המשלח בעצמו קנה החפץ. ונוגע בעיקר לב' דינים: א] שאין המשלח יכול לחזור מבקשתו. ב] שאף אם נאנס הדבר תחת יד השליח ומעולם לא הגיע החפץ ליד המשלח, עכ"ז חייב המשלח לשלם להשליח מה שהוציא בשביל החפץ (וכמ"ש בנתיבות סי' קפ"ז סק"ה בשם הריטב"א). וא"כ בנידון דידן אף שהתרופה לא באו מעולם ליד לוי, עכ"ז כבר נתחייב לשלם לשליחו המעות שהוציא בשבילו.
ב] ואף אם באמת לא קנה המשלח החפץ בתורת קנין, עכ"ז חייב לשלם להשליח מה שהוציא בשבילו מדין ערב:
הנה הגם דפשטות דברי הרמ"א הנ"ל איירי בקנאו השליח בקנין גמור, ומיד נקנה החפץ להמשלח, ולכן אין המשלח יכול לחזור.והי' מקום לומר דבאופן שלוי אכתי לא קנה התרופה בתורת קנין, כגון אם קנאו בהקפה (credit), שיש אומרים (במחנ"א הל' שלוחין סי' י"ב) שהגם שקי"ל ששליח שקנה חפץ להמשלח נקנה החפץ להמשלח, מ"מ אם קנאו בהקפה והמוכר לא ידע שהלוקח הוא שליח, לא הקנה החפץ להמשלח. וכן אם קנאו מגוי, שי"א (בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' ד' לפמ"ש התוס' ב"מ פ' א"נ דף עא: בד"ה בשלמא) שלא שייך לעשות שליח לקנות מעכו"ם, כיון שגוי לאו בר שליחות הוא. ובאופנים הנ"ל הי' מקום לומר שלא יהי' המשלח מחויב לשלם להשליח, כיון שלא נקנה לו החפץ ולא הגיע החפץ לידו מעולם. אבל עכ"ז הדין שחייב לוי לשלם, מאחר שלמעשה הוציא השליח מעות ע"פ בקשת לוי, משום כן נתחייב לוי לשלם להשליח מדין ערב. שקי"ל בערב שחייב לשלם מה שקיבל עליו, כיון שבשעת הלואה מקבל הערב הנאה שהמלוה מוציא מעות מכיסו להלוהרק בשביל שקיבל על עצמו להיות ערב. וה"נ בנידון דידן שהוציא השליח מעות בשביל שכן ציוה לו המשלח, נתחייב המשלח לשלם לו, בההוא הנאה שקיים בקשתו1. וכמ"ש בנתיבות סי' קפ"ב ס"ק ד':
ג] אף שהשליח נעשה שומר חנם ללוי, ופשע במה שהניחו מחוץ לבית, עכ"ז בנידון דידן אינו מתחייב בכך, כיון שעשה כן ע"פ בקשת לוי:
בשו"ע חו"מ (סי' קפ"ז) מבואר שכל שליח יש לו דין שומר חנם. בין על המעות קודם שקנה החפץ, ובין על החפץ אחר שקנאו. וא"כ לכאו' יש ללוי מקום לטעון שהשליח פשע בשמירתו במה שהניח פקדונו במקום שאינו משתמר, ונאבד על ידי פשיעת השליח, ופטור מלשלם לו מה שהוציא.
אבל באמת אין זו טענה לחייב השליח. שכיון שעשה כן על פי בקשת לוי, ובאמת כן היה רצונו של לוי שיניח החפץ בחצירו, לכן לא נתחייב מדין שומרין. וכן מבואר בשו"ע (סי' קפ"ח סעי' ג') שאם המפקיד אמר להנפקד שישלח לו הפקדון ביד קטן, אין הנפקד חייב באחריותו. אף על פי שמסירת חפץ של פקדון ליד קטן נחשב לפשיעה ממש.
ואינו דומה למ"ש בגמ' ב"ק (דף צג.) ונפסק בשו"ע חו"מ (סי' ש"א סע' י') שאם אחר שכבר נעשה שומר אמר המפקיד להנפקד קרע כסותי, וקרעו הנפקד, חייב השומר לשלם אם המפקיד לא אמר לו בפירוש "והפטר". משום ששם אמרינן דעיקר כוונת המפקיד היה להשטות בו וכמ"ש בסמ"ע שם (ס"ק ט"ו). משא"כ בנידון דידן שבאמת כן היה רצונו של לוי שיניח החפץ בחצירו.
ואף שבסי' ק"כ (סעי' א') קי"ל האומר לחבירו זרוק לי חובי, וזרקו ונאבד, חייב הלוה. ושם באמת כוונתו הי' שיזרוק החוב, ואעפ"כ קי"ל דהזורק מחויב. כבר ביאר הסמ"ע שם משום דסתמא כוונתו לומר זרוק ושמור. אבל במקום שבודאי לא היה כוונתו שהנפקד ישמור כגון באומר להנפקד שלח ע"י קטן, פטור הלוה2. וא"כ ה"ה בנידון דידן שבודאי לא היה כוונת לוי שהשליח ישב בחצירו וישמור פקדונו, לכן אין לחייב השליח מדין שומר, ולוי חייב לשלם להשליח מה שהוציא בשבילו3.
1 ועי' בשו"ת אגר"מ ח"א סי' מ"ח. ונראה דבנידו"ד שאין לו שום צורך בסחורה שלקח, וגם א"י למכרו לאחרים לכו"ע חייב.
2 וא"ל שהנתיבות שם חולק על סמ"ע הנ"ל, א) שבנתיבות בסי' ש"מ ס"ק י"ד משמע שחזר בו ממש"כ בסימן ק"כ. ב) דיש לומר שהנתיבות בסי' ק"כ הגם שחולק על דברי הסמ"ע מ"מ יודה בגוונא שאומר לו בפי' שינחהו בחצירו המשתמר קצת.
3 ויש עוד סניף לפטור השליח מדיני שמירה, לפמ"ש בסי' רצ"ג בסמ"ע ס"ק ג' וע"ש בפת"ש אות א' ואכמ"ל.