שכ"ל למלמד
שאלה:
לכבוד המערכת.
יש לי אח מלמד תינוקות בת"ת חשובה, וגם אני שולח בני להת"ת הנ"ל. בתקופה האחרונה נשקע הת"ת בחובות והתחילו להזניח בתשלומי המלמדים. ובא אלי אחי בבקשה שהיות שכבר תבע מהמוסד לשלם לו הדמים שחייבים לו, והם השיבו לו שלעת עכשיו אין להם ממה לשלם. לכן מבקש ממנו שדמי השכ"ל שאני מחויב להמוסד אשלם לו.
כשספרתי זאת לאחרים אמר לי אחד שהיה לו ג"כ עובדא כזה והוא שילם לחבירו במקום לשלם להמוסד. אבל כשנתברר הדבר להמוסד הקפידו ע"ז ואמרו שאם יעשה כן עוד, לא יתקבל בנו לשנה האחרת.
והנני רוצה לדעת א] האם אני רשאי, או חייב לשלם לאחי המלמד. ב] אם איני משלם לאחי, האם יש לו תביעה עלי.
ואם אני מחויב לשלם לאחי, רצוני ג"כ לדעת ג] מה הדין אם המוסד יתנה בפירוש שאני צריך לשלם להם דוקא. ד] וכן מה יהיה הדין אם המוסד יאמר לי שאם לא אשלם השכ"ל להם דוקא, יסלקו בני מהמוסד.
ייש"כ גדול, ש. גרינפעלד
תשובה:
א] באופן שהמוסד חייב לשלם להמלמד, ואינם משלמים לו, חייב האב לשלם לאחיו, ולא להמוסד. מדין שעובדא דר' נתן.
ב] בדיעבד אם שילם להמוסד, וידע בבירור בשעת התשלומין שהמוסד חייב לאחיו, וגם ידע שאחיו לא יקבל מהם שום תשלומים, חייב האב לחזור ולשלם לאחיו. אבל אם בשעה ששילם להמוסד לא ידע בבירור שהמוסד חייב לאחיו, או לא ידע בבירור שאחיו לא יקבל תשלומים, א"צ לחזור ולפרוע לאחיו.
ג] אף אם המוסד התנה מתחלה שהאב ישלם דוקא להם, אינו מועיל התנאי וצריך לשלם לאחיו.
ד] אבל אם המוסד מזהיר לו שאם יעשה כן לא יקבלו עוד בניו בהמוסד, יכול לשלם להמוסד.
בירור הדין:
א] באופן שהמוסד חייב לשלם להמלמד, ואינם משלמים לו, חייב האב לשלם לאחיו, ולא להמוסד. מדין שעובדא דר' נתן:
בכמה מקומות בש"ס (פסחים לא. וכתובות פב: ועוד) מובא דברי רבי נתן, וזה לשון הגמ' תניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו, וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה ונותנין לזה, שנאמר ונתן לאשר אשם לו. וברש"י (פסחים לא. בד"ה לאשר אשם) פי' וז"ל לאשר הלוהו לו לא נאמר, אלא לאשר אשם לו. לאשר הקרן שלו בב"ק אמרינן אשם היינו קרן עכ"ל. ודין זה נקרא שעובדא דרבי נתן. וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' פ"ו (ס"א) ראובן שנושה ק' בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן. ושם במחבר ז"ל בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר בין דרך שכירות עכ"ל. ולאפוקי משיטת רבינו נתנאל (המובא בתוס' קידושין טו.) שס"ל שי"ל שר' נתן מודה בחוב דשכירות, כיון שהפועל טרח עליו, לכן צריך הבעה"ב לשלם להפועל דוקא. אבל להלכה קי"ל דלא שנא וגם בשכירת פועלים יש שעבדר"נ1.
ב] בדיעבד אם שילם להמוסד, וידע בבירור בשעת התשלומין שהמוסד חייב לאחיו, וגם ידע שאחיו לא יקבל מהם שום תשלומים, חייב האב לחזור ולשלם לאחיו2. אבל אם בשעה ששילם להמוסד לא ידע בבירור שהמוסד חייב לאחיו, או לא ידע בבירור שאחיו לא יקבל תשלומים, א"צ לחזור ולפרוע לאחיו:
שם במחבר ס"ה "ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע לשמעון, חייב לפרוע לראובן פעם אחרת". ובש"ך שם (סקי"ד) מפרש דלאו דוקא אם כבר נתחייב בבי"ד, רק תלוי בזה, שאם ידע לוי ששמעון חייב לראובן, וגם ידע שאין לשמעון נכסים לפרוע לראובן, ועכ"ז פרע לשמעון, אז חייב לוי לפרוע פעם אחרת לראובן. ואף אם טוען שלא ידע מהאי דינא דר' נתן עכ"ז לא נפטר בזה, מאחר שמשעובד מדר"נ עליה רמי למידע (לשון הש"ך שם). ומדבריו מבואר שאף אם יש לשמעון מעות, עכ"ז אם לוי ידע בשעה ששילם לשמעון שראובן אינו יכול להוציא מעותיו משמעון, חייב לחזור ולשלם.
ג] אף אם המוסד התנה מתחלה שהאב ישלם דוקא להם, אינו מועיל התנאי וצריך לשלם לאחיו:
בקצה"ח שם (סק"ח) ובנתה"מ שם (סק"ז) הכריעו שאי אפשר להתנות על שעבדר"נ. וא"כ בנידו"ד אף אם המוסד התנה שישלם להם דוקא עכ"ז ישלם לאחיו המלמד.
ד] אבל אם המוסד מזהיר לו שאם יעשה כן לא יקבלו עוד בניו בהמוסד, יכול לשלם להמוסד:
הנה בדין שעובדא דר"נ במקום שיש הפסד ללוי, עיין שם ברמ"א (ס"ט) שכתב בנפקד שיש לו פקדון של גוי, והגוי חייב לאחד, והאחד תובע הפקדון מהנפקד, והנפקד אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו פן יבא הגוי לחזור ולגבות, הדין עמו. ובפשטות מבואר מזה שלא אמרינן דינא דר"נ באופן שעי"ז יפסיד הלוה האחרון. אך בפ"ת סק"ז בשם השער משפט מסיק בצ"ע, שי"ל שהרמ"א מיירי רק בפקדון ולא בהלואה. וא"כ בנידון דידן שאינו פקדון רק חוב, תלוי בספיקו של השער משפט. אמנם בחזו"א (ב"ק סי' ט"ו סוף אות ל"ט) חולק על השער משפט ומסיק שלא שייך כלל דין שעבודא דר"נ במקום שיהי' הפסד להלוה.
יש להדגיש שאם המוסד יברר שיש להן בע"ח מוקדמים, שמן הדין באין להשתלם קודם להמלמדים, אז הדין יוכל להשתנות.
1 ואף שבש"ך שם סק"ג מבואר שי"א שלא אמרינן שעדר"נ במעות צדקה. מ"מ לא שייך זה בשכ"ל למוסד. ומשום דלא אמרינן כן רק בצדקה לעני ומשום שי"א דאף כשכבר בא ליד העני אינו מחויב לתתו לבע"ח, או עכ"פ אין עליו שעבוד לבע"ח (עי' בש"ך שם ובקצה"ח שם ס"ק ג.). ופשוט1 שזה לא שייך במוסד שחייבין לשלם להמלמד בדמי השכ"ל.
2 כן נראה מעיקר הדין וכמו שנתבאר בפנים. אבל למעשה ישאל למורה הוראה, משום שיש לצרף שיטת לפטרו. שיטת הרמב"ן שמועיל מחילה בשעדר"נ, לשיטת האומרים דל"ש פרעון ממחילה ואינו נחשב למזיק (עי' סי' ס"ו סעי' ט"ז ובש"ך שם ס"ק ס"ב). ובב"ש אהע"ז סי' ע' ס"ק כ"ד כתב בשם הרש"ך שי"ל קים לי כהרמב"ן. ואולי יש לצרף גם משמעות שו"ת הרא"ש והטור דכ"ז שלא חייבו ב"ד נפטר בתשלומין ללוי.