שאלה:
לכבוד הגליון משפטים
מקודם רצוני להביע גודל הכרת הטוב שיש לי על גליונכם שאני מקבל בכל ב' שבועות, ולעונג הוא לי.
ועל של עתה באתי, הנני עוסק במכירה על עמעזאן ,[Amazon] והדרך הוא שאני ממציא חפצים במחיר זול, ואני מכרם הלאה על עמעזאן בריווח. בשנה העבר ניגש אלי ש. כ"ץ ואמר לי שהיות שיודע שאני רוצה לקבל חפצים בזול יותר ממה שיכולים
סתם בנ"א לקנות, לכן רצונו להודיע לי שיש לו קשרים טובים עם מפעל [company] אחת במדינה רחוקה שמייצר חפצים, ויכול למכור לי סחורה שהוא קנה מאותה המפעל בהסכום המקורי הזול שהם מבקשים ממנו, ואינו כשאר מוכרים שמבקשים
הרבה יותר.
שאלתי אותו אם קנה ישר מאותו מפעל, וכשהשיב לי בחיוב, מיד הסכמתי על האמור, מאחר שאין בידי לקנות מיד אותה
המפעל, ואני צריך לקנותה מאדם אחר שלקח משם, ושמחתי לקנות החפצים בהסכום המקורי, ולכן קניתי מידו החפצים. אמנם אחר כמה חדשים נוכחתי לדעת שהמחיר הוא ביוקר יותר מהרגיל. ואחר שחקרתי ודרשתי נתוודע לי שש. כ"ץ רימה אותי, ובאמת אינו קונה אותם ישר מהמפעל, רק קונה החפצים מאדם אחר שקונה מהמפעל, ואותו האחר מוסיף ומעלה
הדמים, ואז מוכר החפצים הלאה ביוקר.
וטענתי כלפי ש. כ"ץ הוא, שהיות שהוא אמר לי בפי' שיבקש ממני הסכום המקורי שהמפעל מבקש מהקונים שלה, על כן אני
תובע ממנו שישלם לי כל מה שהוספתי ושילמתי יותר מהסכום המוקרי.
ייש"כ ברוך גאנץ
תשובה:
א] אם בעת התחלת העסק לא הזכיר המוכר סכום בפירוש, רק אמר שימכור לו החפצים בסכום המקורי שהמפעל בהמדינה רחוקה מבקשים, וכמו שקנה מהם, אז צריך המוכר להחזיר להלוקח כל מה שהוסיף יותר מהסכום המקורי, שהוי כאילו התנו
בפירוש שלא ישלם יותר ממחיר המקורי שהמפעל מבקשים.
ב] אבל אם בשעת התחלת העסק נקב לו המוכר בפירוש הסכום שמבקש ממנו, ורק הוסיף לו שאותו הסכום הוא מה שהמפעל מבקשים, אז לכאו' תלוי במחלו' הפוסקים בדין בעה"ב שהזכיר ב' קציצות לפועל, איזה סכום צריך לשלם. ויש מחלו' אחרונים
בזה, והמוציא מחבירו עליו הראי.'
בירור הדין:
א] אם בעת התחלת העסק לא הזכיר המוכר סכום בפירוש, רק אמר שימכור לו החפצים בסכום המקורי שהמפעל בהמדינהרחוקה מבקשים, וכמו שקנה מהם, אז צריך המוכר להחזיר להלוקח כל מה שהוסיף יותר מהסכום המקורי, שהוי כאילו התנו בפירוש שלא ישלם יותר ממחיר המקורי שהמפעל מבקשים:
בסי' רכ"ז סעי' כ"ז כתב המחבר וז"ל הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה, כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתיו, כך וכך אני משתכר בו, אין לו עליו אונאה עכ"ל. והיינו שמי שדרכו לקנות מאחד ולמכרו לשני בריוח, והלוקח השני יודע שקונה החפצים מסרסור שמרויח, אז אפילו אם לבסוף יתוודע שהלוקח השני נתאנה בשעה שקנאו ממנו, עכ”ז אין בזה אונאה. ובסמ"ע (שם סקמ"ו( מוסיף שאפי' אם לא א"ל בכך וכך לקחתיו, אלא אמר להלוקח השני שמוכר החפץ הלאה בריוח, והסכים הלוקח השני, הוה כא"ל שאני מאמינך במה שתאמר שקנית את החפץ, ואני קונה על דעת ליתן לך ריוח, ומעולם אין כוונתו על שיווי המקח, ולכן אין כאן דין אונאה, וצריך לשלם כל מה שמבקש המוכר השני.1
ובנתיה"מ סי' רכ"ז ס"ק י"ט ביאר הדין "כיון דלא נחית אדעתא דשיווי כלל, ומוכרין ולוקחין על האמת. וכן בנושא ונותן באמונה, דהא המוכר אינו יודע שיווי כלל דהא באמת נתן בעדו כל כך, ולישא וליתן על פי האמת לא אסרה תורה כלל וכו,"' ולפי"ז מסיק הנתיה"מ שאם כבר נתברר להלוקח הראשון שנתאנה מהמוכר הראשון, ואעפ"כ נשא ונתן הלאה באמונה, אז הדין שיכול הנתאנה לחזור בו, שמאחר שנתברר להלוקח הראשון, שוב אסור לו להונות חבירו, ועובר על לאו של לא תונו. עכת"ד.
ומדין זה מדייק בשו"ת השיב משה )סי' ק"ג,( וכעי"ז בשו"ת תשב"ץ )טור השני סי' י"א(
שהאומר לחבירו שמוכר לו איזה דבר באותה הסכום שקנאו מאחר, ונתברר ששיקר לו, ובאמת קנה החפץ בזול יותר, ותבע מחבירו יותר, הרי הוא גזלן על התוספת שלקח, ואפי' אם אין כאן שיעור אונאה, צריך להחזיר התוספת, ואין המוכר יכול לומר שאה"נ שקר אמרתי, אבל אין רצוני למכרה בפחות, ואם אינך רוצה לשלם הסכום שביקשתי, תבטל המקח, עכ"ז מאחר שהמוכר אמר לו שמבקש אותה הסכום הוי כפסק לו בפי' על סך זה. שמאחר שלא חישב באמונה, הוי גניבה גמורה, שהמקח נקנה ע"ד שיחשב באמונה. ואפי' אם הסכום שביקש מהלוקח עדיין זול יותר משאר סוחרים, מ"מ הוי פסיקה על סכום ששילם להמוכר הראשון.
ב] אבל אם בשעת התחלת העסק נקב לו המוכר בפירוש הסכום שמבקש ממנו, ורק הוסיף לו שאותו הסכום הוא מה שהמפעל מבקשים, אז לכאו' תלוי במחלו' הפוסקים בדין בעה"ב שהזכיר ב' קציצות לפועל, איזה סכום צריך לשלם. ויש מחלו' אחרונים בזה, והמוציא מחבירו עליו הראי:'
הנה, אם מוכר הזכיר שתי פסיקות במכירה, פי' שאמר להלוקח שמוכר לו חפץ באיזה סכום, וגם אמר לו שהוא מוכר לו החפץ כשער שבשוק, ונתברר שהסכום שביקש אינו כשער שבשוק, פליגו הפוסקים על איזה סכום צריך הלוקח לשלם. בשו"ת השיב משה הנ"ל, וגם בנתיה"מ סי' של"ב סק"ד כתבו שהלוקח צריך לשלם הסך היותר פחות, עיי"ש. וא"כ לדבריהם בנידו"ד אפילו אם המוכר אמר סכום בפי,' מ"מ מאחר שהזכיר גם שמבקש הסכום כמו שמשלמים להמפעל במדינה הרחוקה, הוי כהזכיר ב' פסיקות, וא"צ לשלם רק הפחות, והיינו כמו שמשלמים להמפעל ההוא. ואם כבר שילם יותר, צריך המוכר להחזיר לו המעות, ואם לא גזילה הוא בידו.
אבל מדברי הטו"ז סי' של"ב נראה שתלוי מי הזכיר הפסיקה השני,' וס"ל שאם הזכיר המוכר המחיר בפירוש, אפי' אם אח"כ הוסיף דברים שממשמעותם נשמע מחיר אחר, ועשה כן כדי לשכנע הלוקח שיקנה, אז הולכין אחר המחיר שהזכיר המוכר בפי.' ורק אם הלוקח ביקש מהמוכר שימכור לו כהשער שבשוק, והמוכר השיב לו שאכן כדבריו יהי,' ונקב לו סכום בפי,' אז הולכין אחר שער שבשוק, אפי' אם הסכום שהזכיר לו בפי' הוי סכום אחר מהשער שבשוק. נמצא שלדברי הטו"ז בנידו"ד לכאו' צריך לשלם הסכום שהזכיר המוכר בפי.' ובספר פעמוני זהב )סי' רכ"ז סע' כ"ז( מביא מגדולי ספרד שס"ל ג"כ כהטו"ז.
ובפ"ת סי' ר"ז מביא משו"ת חות יאיר שאם המוכר הזכיר שני דברים סותרים בתחילת העסק, הולכין אחר המחיר שהזכיר בפירוש, אבל אם הלוקח מוחזק בהממון, אין המוכר יכול להוציאו מהלוקח, מאחר שהלוקח יכול לומר שמעולם לא הסכים על הפסיקה היוקר, רק על הפחות.
נמצא שבנידו"ד אם לא הזכיר הסכום בפי,' צריך לשלם רק הסכום הפחות והיינו הסכום המקורי שמשלמים להמפעל. אבל אם הזכיר הסכום בפירוש, לכאורה תלוי במחלו' הנתיבות והטו"ז, והמוציא מחבירו עליו הראי.' אמנם אעפ"כ עדיין יש לומר שמאחר שהלוקח שאל בפי' אם קונה החפצים ישר מהמפעל הוי כאילו הזכיר שרוצה לשלם כמו שהמפעל מבקש, ואפשר שהטו"ז ג"כ ס"ל שבכה"ג צריך לשלם הסכום המקורי, ועדיין צ"ע למעשה.