י"ב] החשבון שנאבד
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.
שאלה:
אל כבוד המערכת החשובה.
זה כבר כמה שנים שיש לי אשראי [Credit] באיזה חנות של כלי כסף, ומאחר שהייתי בטוח בבעל החנות שהכל רשום אצלו על הקאמפיוטער, לא זכרתי בדיוק הסכום, אבל בזכרוני שהסך הוא $5,000 בערך. בשבוע שעבר נכנסתי להחנות לקנות קערת כסף
לכבוד החג הבעל"ט, ואכן ראיתי שם קערה יפה לליל הסדר בסך של ,$5,000 ואמרתי להמוכר שאקחנו, וינכה מהסכום שיש לי אצלו. כנהוג הכין המוכר את הקערה ושילח אותה לביתי. למחר התקשר אלי המוכר שאני מחויב לו לשלם עוד $1,000 מאחר שהי' לי אשראי רק בסך של $4,000 בדיוק, וכששאלתי לו אם יכול להראות לי שנרשם כן בהקאמפיוטער, אמר לי שבזמן האחרון אירע תאונה להקאמפיוטער שלו, ונאבדו לו כל החשבונות מהשנים שעברו, אבל ברי לו שהי' האשראי בסך של $4,000 בדיוק, ולכן תובע ממני ה $1,000- הנשארים. לעומתו אני טוען שאין אני יודע אם אני חייב לו ה ,$1,000- והיות שאין לו ראי' כמה הי' הקרעדיט, יכול להיות שבאמת הי' ,$5,000 ואם הוא רוצה לתבוע ממני, עליו להביא ראי' שאני מחויב לו.
והשאלה הוא, על מי מוטל לברר, שי"ל שעל הלוקח לברר שאכן שילם כל דמי המקח, וכל זמן שלא יברר, עליו לשלם. או שמא י"ל שעל המוכר מוטל לברר שהקרעדיט הי' לא יותר מ ,$4,000- וכל זמן שלא יברר המוכר שהי' פחות מחמש אלפים, יש להלוקח לטעון שאתה היית חייב לי ,$5,000 ופטרתי לך החוב בעת שלקחתי החפץ.
ייש"כ, חיים ק.
תשובה:
א[ מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים.
ב[ אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים.
בירור הדין:
א] מדינא אין הלוקח מחויב לשלם ה $1,000- להמוכר. אבל מ"מ אם הלוקח ידע בשעה שקנה החפץ שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לו לשלם $1,000 כדי לצאת ידי שמים:
הנה, התובע בטענת ברי, והיינו שברי לו שחבירו מגיע לו ממון, והנתבע אומר לו איני יודע אם נתחייבתי לך כלל, פטור לשלם מדיני אדם וחייב לשלם בדיני שמים. אבל אם הנתבע אומר לו יודע אני שנתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך, אז חייב לשלם מעיקר הדין. וז"ל המחבר חו"מ סי' ע"ה סעי' ט' (ומקור דינו בגמ' ב"ק קי"ח). מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר איני יודע אם הלויתני וכו,' ישבע שבועת היסת ופטור, ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם עכ"ל.
ויש לחקור האם נידו"ד נחשב כאומר א"י אם נתחייבתי לך, או כאומר א"י אם פרעתיך. שמצד אחד י"ל שהלוקח בודאי קנה חפץ בסך חמש אלפים, וא"כ בודאי נתחייב לשלם חמש אלפים להמוכר, ורק שיש לנו ספק אם היה לו אשראי בסכום הנ"ל או לא, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם פרעתיך, וחייב לשלם מדינא. אבל מצד שני י"ל שהלוקח טוען שלהצד שלפני הקני' היה לו אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה לא נתחייב להמוכר כלום, ובשעה שקנה נולד הספק, וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי לך.
וחקירה זו תלוי בסיבת החיוב של מי שאומר א"י אם פרעתיך, שיש לפרשו בב' אופנים. א] כיון שהיה ודאי מעשה הלואה וספק פרעון, אמרינן שאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל שהיה ודאי מכירה בסך חמש אלפים, וספק פרעון, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ב] כיון שבודאי נתחייב הלוה לשלם, א"כ יש לו חזקת חיוב. ולפ"ז בנידו"ד לא היה על הלוקח חזקת חיוב מעולם, משום שלהצד שהיה לו אשראי לא נתחייב לו מעולם, וא"כ פטור מלשלם מדינא .ולכאו' אפשר להוציא פתרון לחקירה זו מדברי הש"ך בסימן הנ"ל ס"ק כ"ז וז"ל ונראה דאפי' ספק הפרעון הוא קודם ההלואה, כגון שהיה לו פקדון בידו (פירוש קודם ההלואה היה לו ללוה פקדון ביד המלוה) ואחר שנאבד בפשיעה (ונתחייב המלוה לשלם להלוה דמי הפקדון) הלוה לו ק' זהובים, והנפקד אומר יודע אני שלא היה שוה רק חמשים (פירוש המלוה אומר יודע אני שהפקדון שאני פשעתי בו ונתחייבתי לשלם דמיו לא היה שוה רק נ,)' והלוה אומר איני יודע כמה היה שוה, ואפשר היה שוה מאה, ונמצא שמעולם לא נתחייבתי לך כלום, לפי שהמאה שהלויתני יצאו בק' של דמי פקדון, אפ"ה חייב הלוה לשלם לו. דמ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק, ובכה"ג ברי ושמא ברי עדיף, וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים עכ"ל. ולכאו' מבואר מדברי הש"ך שסיבת החיוב באומר א"י אם פרעתיך, הוא כאופן א' הנ"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי, ומשום זה פסק שאף אם ספק הפרעון נעשה קודם ההלואה, אעפ"כ חייב הלוה לשלם. וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ב ס"ס מ)' ובקובץ שיעורים (ח"ב ס"ס ג)' בביאור דברי הש"ך. ולפ"ז גם בנידו"ד יתחייב הלוקח לשלם.
אמנם שיטת שאר האחרונים אינם כן, וסוברים כאופן הב' הנ"ל שטעם החיוב באומר א"י אם פרעתיך הוא משום שיש לו חזקת חיוב. וכלשון הטו"ז בס"ס הנ"ל "טעמא דמתני' בחיובא דא"י אם פרעתיך, דדוקא בא"י אם אני חייב לך, ועכשיו נולד ספק, מוקמי' בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק דלא היה עליו שום חיוב. משא"כ בא"י אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק, אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתוקפו." ובנתיה"מ שם סק"ה פוסק כהטו"ז. וגם בפתחי תשובה ס"ק כ"ז מסיק בשם כמה אחרונים2 שאם הספק נולד בשעת המכירה ה"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
ובאמת גם בדברי הש"ך יש לדחות ולומר שעיקר כוונת הש"ך הוא רק בנידון דידיה, ומשום שאף להצד שהפקדון היה שוה ק' והמלוה נתחייב לשלם ק' להלוה, אעפ"כ גם הלוה כשלוה ק' נתחייב לשלם ק' להמלוה, ואמרינן זה גובה חובו מזה וזה גובה חובו מזה3. וכ"כ בכסף קדשים שם בביאור דברי הש"ך. וא"כ בנידו"ד כיון שלהצד שלהלוקח היה אשראי של חמש אלפים, אז כשקנה החפץ לא נתחייב להמוכר כלל, וא"א לומר זה גובה מחובו וכו,' וא"כ הו"ל כאומר א"י אם נתחייבתי.
תבנא לדינא, אף שמפשטות לשון דברי הש"ך "מ"מ הו"ל החיוב ברי והפטור ספק" משמע שגם נידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם פרעתי כמ"ש מקודם, אעפ"כ א"א לחייב הלוקח לשלם מעיקר הדין כיון ששאר האחרונים הכריעו שנידו"ד נחשב כאומר איני יודע אם נתחייבתי. וגם ששיטת הש"ך אינו מבורר לגמרי. אבל לכו"ע הוה לכה"פ כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך, וא"כ כדי לצאת שמים מחויב לשלם ה 4.$1,000- אבל באות הבאה יבואר שלפעמים פטור גם מדיני שמים.
ג] אם הלוקח לא ידע בשעה שקנה החפץ, שאין ביד המוכר לברר לו הסך המדויק, יש לעיין אם
מוטל עליו לשלם כלל אפי' כדי לצאת ידי שמים:
הנה, הגם כשאומר אינו יודע אם נתחייבתי, חייב לשלם לצאת ידי שמים, מ"מ יש נפק"מ, שבאופן שלא הו"ל להלוה למידע אי לוה או לא, יש פוסקים שסוברים שאינו מחויב לשלם אפי' לצי"ש. וכך ס"ל הבית אפרים (בשו"ת חו"מ סי' נ,)' ובשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סי' ז,)' וגם האורים ותומים כתב (אורים סי' פ"ח ס"ק ל"ח) שמה שקי"ל שהאומר איני יודע אם נתחייבתי חייב עכ"פ לשלם כדי לצי"ש, הוא דוקא אם הנתבע הוי ליה למידע אם חייב או לא. אמנם אם הנתבע לא הו"ל למידע אם הוא חייב, אז פטור מלשלם אפי' לצי"ש. אמנם בסי' ע"ה סעי' ט"ז בתובע ליורש, והיורש א"י אם אביו הי' חייב, והיורש לא הו"ל למידע, נקט התומים (תומים סקט"ו) שחייב לצי"ש, וסותר על מש"כ בסי' פ"ח, וצ"ע. וגם הברוך טעם כ' שהתומים ס"ל כן. וגם השערי תורה (כלל י"ג פרט ד)' כ' שאף בלא הו"ל למידע חייב לצי"ש.
וא"כ בנידו"ד ביררנו שעכ"פ לכו"ע בשעה שהלוקח קונה החפץ מטיל את עצמו בספק הלואה, והגם שטוען שאינו יודע אם נתחייב מ"מ יש עליו חיוב לצאת ידי שמים. וא"כ בכה"ג שבשעה שקנה החפץ לא ידע שאין ביד המוכר לברר לו, וסמך שהכל רשום על הקאמפיוטער של המוכר, ולכאו' נקרא שלא הו"ל למידע, וא"כ תלוי במחלו' הנ"ל אם בכה"ג שלא הו"ל למידע אם יש עליו חיוב לצי"ש. אבל אם בשעה שקנה החפץ ידע הלוקח שאין ביד המוכר לברר סך המדויק של החוב, וכגון שכל אחד יודע שהמוכר אבד חשבונו וכדו,' אז אין לו הפטור שלא הו"ל למידע, והו"ל לברר הסכום מקודם שקונה החפץ ומטיל עצמו בספק הלואה, וחזר הדין כהו"ל למידע, וא"כ לכו"ע יש לו לשלם כדי לצי"ש.
וראוי לציין שאם לפני שקנה החפץ אמר לו המוכר בפירוש שאינו יודע הסך המדויק, אז הוה כאילו כבר נפסק הדין שאינו יכול לנכות מתשלומיו רק ,$4,000 וא"כ כשקונה אח"כ פשוט שחייב לשלם ה $1,000- הנשאר.