שאלה:
אל כבוד המערכת.
שמי יוסל שווארץ. יש לי שכן גוי המתגורר ממש ליד ביתי. ומאחר שלא היה ביד הגוי לשלם דמי המארגעט"ש של ביתו הכריזו הבאנ"ק ועשו ליציטאציע (Auction) על ביתו. כשדיברתי בזה עם חבירי מענדל, אמר לי מענדל שברצונו להשתדל לקנות הבית מאחר שהליציטאציע לקנותו מהבאנ"ק מתחיל במחיר נמוך מאוד.
עניתי לו שאין לך רשות לקנותו מאחר שאני רוצה לקנותו, ולי יש זכות קדימה על הבית מאחר שאני המצרן על הבית ויש כאן משום דינא דבר מצרא. אבל מצד השני טוען מענדל שמסתבר שאין כאן דינא דבר מצרא מאחר שהוא עומד להימכר בפחות מן השער, וא"כ הו"ל כמציאה שאין בו משום דינא דבר מצרא. ובאתי בזה לשאול דיננו בזה.
יוסל שווארץ
תשובה:
הדין עם מענדל. והמצרן יוסף ש. אינו יכול לעכב עליו מלקנות הבית. אבל לא משום טענתו שהוא עומד להימכר בזול. אלא משום טעמים אחרים וכמ"ש בפנים:
א] דינא דבר מצרא. ובאופן שהלוקח יכול לקנותו בזול.
ב] טעם א-' דינא דבר מצרא במוכר גוי.
ג] טעם ב-' גם אם נאמר שהלוקח אינו יכול לטעון ארי אברחי לך, אעפ"כ אין המצרן יכול לעכב עליו, כיון שע"י זה יפסיד המוכר.
בירור הדין:
א] דינא דבר מצרא. ובאופן שהלוקח יכול לקנותו בזול:
קי"ל בשו"ע חו"מ סי' קע"ה סעי' ו' "המוכר קרקעו לאחר, בין שמכרה הוא בין שמכרה שליחו בין שמכרו ב"ד, יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו." וז"ל הסמ"ע שם (ס"ק ו)' "כלל טעם דמצרנות שבסי' זה, הוא מדכתב רחמנא ועשית הטוב והישר, למדנו ממנו שחפץ השם יתברך שיעשו בני אדם זה עם זה לפנים משורת הדין, כגון זה דאף שקדם הלוקח וקנה שדה אחד, כיון שאפשר להאי לוקח לקנות במקום אחר, ובעלי שדות שסביב אותה שדה הנמכר יש טיבותא וניחותא בקנייתם לנפשם כדי שיהיו שדותיהם סמוכות זו לזו, מש"ה תקנו חז"ל שיכולין אחד מבעלי השדות שסביבות לסלק הלוקח." ושם בשו"ע סעי' נ"ג פסק שבכל הקרקעות וה"ה בתים דיינינן דינא דבר מצרא, ולאו דוקא בשדות.
והנה כיון דטעמא של דיני דבר מצרא הוא משום ועשית הישר והטוב, היה מסתבר שבאופן שהלוקח קונה קרקע בזול, ולא היה יכול לקנות קרקע אחרת במחיר זה, לא נדון ביה דיני דבר מצרא. אמנם אעפ"כ מבואר בגמרא בבא מציעא (קח). וכן קי"ל בשו"ע שם סעי' ז' שגם אם הלוקח קנה קרקע שוה מאתיים במנה, יכול המצרן לסלקו, ואינו נותן לו רק מנה וכבר הוקשה בתוספות הרא"ש שם (ד"ה חזינן) "תימה למה יתן לו הקרקע כלל, לימא
ליה הלוקח למצרן לא נמצא בשום מקום אחר לקנות קרקע שוה מאתן במאה וכו".' ותירץ ז"ל "וי"ל דלא פלוג חכמים. דכיון דמכר הוא, ובאלו הדמים היה מוכרה לכל אדם, זכה בה המצרן." ונתבאר שבנידו"ד אין לבטל טענת המצרן במה שהלוקח יכול לקנותו בזול, כיון שסוף סוף לקחו בתורת מכר ולא בתורת מציאה.
אמנם אע"פ שהלוקח אינו יכול לסלק המצרן בטענה הנ"ל. אכתי יש לדון ולזכות הלוקח מכחב' טעמים אחרים. א' משום שהמוכר הוא גוי. ב' משום שע"י דינא דבר מצרא יפסיד המוכר. והצדדים בטענת אלו יתבאר לקמן אות ב' ואות ג.'
ב] טעם א-' דינא דבר מצרא במוכר גוי:
אמרינן בגמרא שם (ע"ב) זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית בה משום דיני דב"מ. זבן מעכו"ם, משום דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרך. וכן נפסק בשו"ע שם סעי' ל"ח "הקונה מהגוי אין המצרן יכול לסלקו." וא"כ לכאו' ה"ה בנידו"ד, אין המצרן יכול לעכב ולסלק את ההלוקח, כיון שהמוכר הוא גוי.
אמנם אכתי יש לדון ולומר, שהלא בגמרא שם מבואר הטעם במה שאין דנין דיני דבר מצרא בקונה מגוי, הוא משום שהלוקח אומר להמצרן ארי אברחי לך ממצרך. וא"כ מסתבר שזהו דוקא באופן שהמצרן אינו שם בשעת המקח, ואינו יכול בעצמו להבריח הארי דהיינו הגוי, וממילא אם לא יקחנו הלוקח יש לחוש שימכרנו הגוי לגוי אחר. ולכן אומר לו הלוקח ארי אברחי לך ממצרך. אבל אם גם המצרן נמצא שם בשעת המקח, וכגוונא דידן, ורוצה לסלק הגוי בעצמו, למה לא נדון ביה דינא דבר מצרא. וכבר הסתפק כן הגרעק"א בהגהותיו שם על השו"ע וז"ל "נלענ"ד לדון דאפשר דוקא כשאין המצרן כאן, לא חייבו רז"ל לאשהויי מילתא וכו.' אבל אם בתחלה כשבא לקנות גם המצרן כאן, י"ל דהמצרן קודם." וע"ש שרוצה לתלותו בפלוגתת ראשונים. גם בשו"ת ראנ"ח (סי' קכ"ה, מובא בש"ך שם ס"ק כ"ה) כתב סברא הנ"ל. ונראה שם בתשובה, שעכ"פ אם המצרן כבר פסק הדמים עם המוכר, אז אין הלוקח יכול לומר עוד ארי אברחי לך, ודנים דינא דבר מצרא גם אם המוכר הוא גוי.
אבל באמת נראה שבנידו"ד לכו"ע יכול הלוקח לומר להמצרן ארי אברחי לך, ומשום שגם אם המצרן יפסוק דמים עם המוכר, אעפ"כ כיון שיש גוים אחרים שיכולים ורוצים ג"כ לקנותו, ושמא יעדיף גוי אחד יותר ממה שיתרצה המצרן ליתן, ואז ישאר הקרקע אצל הגוי השנישיקנה אותו, א"כ אומר לו הלוקח ארי אברחי לך, והארי היינו הגוי השני שהיה ביכולתו לקנותו2.
ג ] טעם ב-' גם אם נאמר שהלוקח אינו יכול לטעון ארי אברחי לך, אעפ"כ אין המצרן יכול לעכב עליו, כיון שע"י זה יפסיד המוכר:
בגמרא ב"מ שם חשבינן כמה אופנים שלא דנין בהם דיני דבר מצרא. וכלל הדברים שאין דנין דדב"מ אם יפסיד המוכר בזה. וכמ"ש רש"י (שם ד"ה לית בהו) ז"ל "שלא תקנו חכמים ללוקח הסתלק, לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר וכו." וכ"כ הטור שם (סעי' ל"ו) "דינא דבר מצרא תקנת חכמים הוא משום ועשית הטוב והישר וכו.' לפיכך אם יש שום הפסד למוכר לא תקנו. שלא תקנו למצרן דבר שהוא הפסד למוכר." ולפ"ז לכאו' ה"ה בנידו"ד אין המצרן יכול לעכב ולסלק את הלוקח, מאחר שעי"ז יפסיד המוכר במה שמונעים מהלוקח השני להציע מחיר גבוהה יותר על ההצעה של המצרן.
אמנם אכתי אין הדברים ברורים, ומשום שיש לדון לומר, שמה שלא תקנו חכמים דינא דבר מצרא לעשות הישר והטוב לבעל המצר אם הוא רעה להמוכר, הוא רק במוכר ישראל, אבל במוכר גוי שמא נדון ביה דינא דבר מצרא גם אם המוכר יפסיד. וכ"כ הערך ש"י (סי' קע"ה ס"ק כ)' שבמוכר גוי לא חשו לתקנתו. וע"ש שמדייק כן גם בשיטת הגר"א (סי' רל"ז ס"ק ט.)' אמנם למעשה כבר פסק הבית יוסף (שו"ת אבקת רוכל סי' קי"ט) שאין דנין דינא דבר מצרא אם יש בזה פסידא למוכר, גם אם המוכר הוא גוי. וכן מבואר בנתיה"מ (סי' רל"ז ס"ק א.)' וא"כ בנידו"ד כיון שבדיני דבר מצרא יפסיד המוכר, אין דנין דינא דב"מ לפי דברי הבית יוסף והנתיה"מ. והמצרן אינו יכול לעכב על הלוקח מלקנות הבית.
תבנא לדינא, המצרן יוסף ש. אינו יכול לעכב על הלוקח מענדל מלקנות הבית. ויש בנידון דידן ב' טעמים לדחות טענתו של דינא דבר מצרא. א] כיון שהמוכר הוא גוי, וגם שיש לחוש שמא יקחנו גוי אחר. ב] משום שאם נדון ביה דינא דבר מצרא יכול להגיע בזה הפסד להמוכר. רנו הגוי לגוי אחר. ולכן אומר לו הלוקח ארי אברחי לך ממצרך.